שיעור בענווה

יש לי קולגה (שהוא גם חבר שאני מאוד אוהב) שאוהב להשתמש במשחקי מילים.
אני פחות משתגע על סוג ההומור הזה, משתי סיבות. כשכתבתי במצב האומה ליאור שליין היה אוסר עלינו להשתמש במשחקי מילים כי בעיניו זה היה הומור נחות. אני מניח שזה חלחל גם אלי באיזשהו שלב.
הסיבה השנייה היא כי אני חושב שזהו הומור פשוט יותר מכיוון שהוא מתחיל מהפאנץ’. כלומר מה שקורה זה שפתאום מגלים שלמילה או לצמד מילים יש דו משמעות ואז מה שנשאר זה לגזור את הפאנץ’ אחורה, לדוגמה המילה זומבה יכולה להישמע כמו “זום בא” ואז אפשר לכתוב בדיחה כמו – “שם מעולה לצלם שמצלם חוג ספורט – זום בא”.
**
לפעמים אני רואה שהקולגה שלי מעלה סטטוס לפייסבוק וזוכה לאלפי לייקים ושיתופים על משחק מילים, מה שכאמור בעיני לא נחשב חוכמה גדולה. כשזה קורה, אני עושה צילום מסך ושולח לקולגה נוספת שלי שחושב כמוני וכותב לו “שיעור בענווה”. לפעמים הוא גם מחזיר לי צילומסך אחר עם אותן המילים.
**
לוקח זמן עד שאתה כבעל עסק מפנים שאין דרך אחת להצליח. לא רק הדרך שלך היא הנכונה ויש הרבה אנשים אחרים שיצליחו כשילכו בדרך הפוכה משלך. אתה עדיין יכול לא להתחבר לזה, אבל צריך להיות מספיק בנאדם כדי לפרגן על ההצלחה וזה כמובן לא אומר בשום אופן עליך שאתה או העסק שלך פחות מוצלחים.
**
שיהיה אחלה יום ושלא יקרה לכם שום דבר (משחק המילים מספר אחד בפורים 1948 עד היום)

דילוג לתוכן