להזהר מזקנות לפני הופעות

די בתחילת קריירת הסטנדאפ שלי (באזור שנת 2005) הזמינו אותי לשתי הופעות בבית שאן. הופעה אחת לכיתות ז-ט והופעה שנייה לכיתות י-יב.


הגעתי למקום, נעלתי את האוטו ובאתי לקחת את חפציי מהבגאז’ כשלפתע פנתה אלי קשישה מהרחוב ואמרה: אתה יכול לקחת אותי לצומת (שמרוחקת כ-200 מטר משם). הייתי עשר דקות לפני הופעה ועוד הייתי צריך לארגן את הדברים. אז התנצלתי ואמרתי שלא. היא שיגרה לעברי מבט מאוכזב שלא יכולתי להישאר אדיש אליו. בנוסף, תחושת בטן התעוררה ואמרתי לעצמי, רק שזה לא יהיה מבחן עכשיו לפני ההופעה. אם לא אעזור לה, יהיה לי מופע גרוע. אמרתי לה: יודעת מה? בואי.


סגרתי את הבגאז’ ובאותו הרגע הבנתי שעשיתי טעות נוראית. המפתחות של האוטו היו בתוך הבגאז’. והאוטו נעול. מיד אמרתי לקשישה שלא אוכל לקחת אותה והיא מיד שיגרה לעברי מבט עוד יותר מאוכזב של “למה אתה משחק בלב של קשישה” אבל אני כבר חשבתי על איך אני מציל את המופע שלי שעומד להתחיל בעוד כמה דקות כשהאביזרים שלי תקועים בבגאז’.


נכנסתי מהר למקום ההופעה וסיפרתי למזמין שהאוטו שלי נעול והאביזרים בתוך הבגאז’. היה לי מזל גדול שזה קרה בבית שאן. תוך דקה הגיע מישהו עם קולב מכופף ואמר “כן, גם לי זה קרה אתמול” ופתח לי את האוטו. לקחתי מהר את החפצים ועליתי להופעה הראשונה מול י-יב. ההופעה הראשונה הייתה מעולה. שמחתי שהיה מוצלח ובעיקר שעברתי את הסצנה עם הקשישה. עליתי מבסוט להופעה השנייה עם אותה הופעה בדיוק ובאמצע קיבלתי בוז (בפעם היחידה בחיי) מ 300 איש בקהל. סיפרתי בדיחה על מישהי מפורסמת מבית שאן. מסתבר שבכיתות י-יב שנאו אותה שנאת מוות ולכן הבדיחה עבדה אבל בכיתות ז-ט ממש אהבו אותה. הצלחתי לאלתר על הבוז ולהוציא את עצמי מזה אבל זה רעש שלא אשכח כנראה עד סוף חיי.


בינתיים אין לי מוסר השכל ספציפי מהסיפור הזה. אני יכול לומר “אל תתנו טרמפ לזקנות לפני הופעה ואם אתם כבר נותנים תבדקו שיש לכם קולב מכופף בהישג יד” אבל זה מרגיש לי קצת מאולץ. בגדול אני יכול לסכם שזה היה יום ממש נוראי בסטנדאפ (וגם אותו עברתי בסוף).

דילוג לתוכן