הקשר בין פחד בעסקים להגבהה

יש לי הגבהפוביה.


לפני למעלה מ 20 שנה ביקשו ממני להגביה ספר תורה. הגבהה משמעותה שבסיום קריאת התורה (או בתחילתה, זה תלוי במנהג) מגיע מישהו ומרים/מגביה את ספר התורה בשתי ידיו.
ספר התורה שוקל לא מעט (יכול להגיע גם לכמה עשרות קילוגרמים) וצריך או להיות אדם חזק מאוד או מישהו שבקיא בטכניקה.


אם ספר התורה נפל, המשמעות היא שכל מי שהיה באותו רגע בבית הכנסת צריך לצום במשך 40 יום (יש כל מיני דעות מי וכמה, בכל מקרה, מישהו יישאר רעב).
בכל מקרה, בהגבהה הראשונה שלי, עליתי, ילד צנום ששוקל בערך 50 ק”ג להגביה ספר ששוקל בערך מחצית ממשקל גופו.
הצלחתי להרים את הספר ולהחזיק אותו אך הרגשתי שבשלב מסוים לא אוכל עוד ופשוט היטיתי את הספר על מישהו כדי שיעזור לי לתפוס אותו.


מאז יש לי הגבהפוביה – כלומר פחד מהגבהה של ספר תורה (מבחינתי זו מילה שלגמרי קיימת).
מאז חלפו כבר 20 שנה ועדיין אני מתחמק בכל פעם שמבקשים ממני להגביה אלא אם אני רואה שמדובר בספר קטן שאני יכול לו.
לא תמיד הצלחתי להתחמק ובמשך השנים אני חושב שהגבהתי בערך 10 פעמים, כולם בהצלחה אך עם פחד עצום.
היו מקרים אפילו שידעתי על כך כבר כשנכנסתי לבית הכנסת (אל תלכו להתפלל בבית אבות, אתם טרף קל). ותמיד תמיד תמיד מתתי מפחד מהעניין הזה.


בשבת האחרונה, התעוררתי מאוחר בשעה תשע בבוקר והלכתי לבית הכנסת. הגעתי בתשע ורבע, בדיוק כשסיימו את קריאת התורה והתיישבתי.
באותו רגע הכריז הגבאי “יעמדו המגביה והגולל (עזבו את הגולל עכשיו) והוא סימן לעברי.
לא התכוננתי, לא חשבתי, לא היה לי זמן לפחד. רק התעוררתי. ואז פשוט ניגשתי והגבהתי את הספר. והכל עבר חלק ובקלות.
ואז תהיתי לעצמי כמה אנרגיה בזבזתי בחיי על הפחדים האלה וכמה מחשבה השקעתי ב”מה יקרה” במקום פשוט לקום ולבצע.

אז שיהיה לכם אחלה יום ואל תחשבו יותר מדי…

דילוג לתוכן